MG Noách

איש צדיק תמים היה בדורותיו. לפי שדור המבול השחיתו התעיבו בשלשה מיני השחתות שנזכרו בפרשה והם ע״ז וג״ע וגזל ע״כ הקדים לומר שנח היה גדור בשלשתם כי איש צדיק, היינו שלא היה גוזל משל אחרים תמים היה בדורותיו, היינו שהיה גדור מעריות כי נולד מהול והיה תמים. את האלהים התהלך נח, לא פנה אל אלהים אחרים אבל דור המבול פרצו גדר שלשתן.

וימחו מן הארץ. נמחה שמם מן הארץ כי אין להם זרע ונשאר רק נח לבדו ואשר אתו והנה זאת תשובה גמורה על חסירי הדעת מאחינו שאומרים שלא היה המבול בכל הארץ:

תשובה גמורה על חסרי. הנה רבים הביטו אחרי הרב ותקילתו במאזניא השתכחו חסר ברם קושטא קאי. כי לא נעלם ממנו מאן דאמר שלא היו מבול בארץ ישראל. כאשר כתב הרב מאחינו וכו'. וחלילה לרב מרשע לדבר סרה על חכמינו. רק בצחות לשונו נפלה תחת הנוצה חסרי הדעת. וכונתו על שלילת דעה זאת. כמה דתימר דלא סברי דעה זאת כמה ששמשו חכמים בלשון שלילה. ושלילה וחסר שמות נרדפים. ולכן דקדק בלשונו חסרי הדעת. ולא כתב חסרי דעת. ודעת הרב כריש לקיש דפליג בזבחים על ר' יוחנן. ולפי דברינו דברי הרב כאוד מוצל משטף אף ולא גושמו ביום זעם. ראה מה שכתב בפרשת וישלח בענין בלע בן בעור וכו'. כי לא יפול מדברי רבותינו ז"ל ארצה. ובכמה מקומות כתב כן:

לא ירד מבול לא"י - תימה והכתיב (בראשית ז׳:י״ט) ויכסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים ובבראשית רבה אמרינן דר' ישמעאל ב"ר יוסי ובהמי אחד היו הולכין בדרך פירוש בהמי שומר בהמות אמר להון ההוא כותאה איתו צלויי על טורא גריזים דלא נחית עליה טופנא אמר אותו בהמי לפני ר' ישמעאל בר' יוסי רבי תן לי רשות להשיב לו תשובה א"ל השב א"ל הר גריזים תחת כל השמים הוא א"ל הן ולא כתיב ויכסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים קרא עליו ולא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך אפי' הבהמי שבך לא יתעקר מן התשובה ושמא י"ל דויכסו כל ההרים היינו ששלט הבל המבול בכל מקום כדאמרינן לקמן דמתו בהבלא ואותו כותי היה ר"ל שלא היה שם לא הבל ולא שום דבר אי נמי לאותו כותי נתכונו לדחות בקש וקרא (להכא) ל"ק דבמקום שירד מבול התם קאמר שנתכסו ההרים:

וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ וגו' (בראשית ז, יט), רַבִּי יוֹנָתָן סְלַק לְמִצְלֵי בִּירוּשָׁלַיִם, עֲבַר בַּהֲדֵין פְּלָטָאנֵיס וַחֲמָתֵי חַד שָׁמְרֵיי, אֲמַר לֵיהּ לְהֵיכָן אַתְּ אָזֵיל, אֲמַר לֵיהּ לְמֵיסַק לְמִצְלֵי בִּירוּשָׁלַיִם. אֲמַר לֵיהּ לָא טַב לָךְ לְמִצְלֵי בַּהֲדֵין טוּרָא בְּרִיכָא, וְלָא בְּהַהוּא בֵּיתָא קַלְקַלְתָּא. אֲמַר לֵיהּ לָמָּה הוּא בְרִיךְ, אֲמַר לֵיהּ דְּלָא טָף בְּמוֹי דְּמַבּוּלָא. נִתְעַלְמָה מֵעֵינֵי רַבִּי יוֹנָתָן וְלֹא הֱשִׁיבוֹ לְשָׁעָה, אֲמַר לוֹ חַמָּרֵיהּ, רַבִּי תַּרְשֵׁינִי וַאֲנִי מְשִׁיבוֹ, אָמַר לוֹ הֵין. אֲמַר לֵיהּ אִין מִן טוּרַיָיא רָמַיָא הוּא, הָא כְתִיב (בראשית ז, יט): וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים, וְאִין מִן מָכַיָא הוּא לָא אַשְׁגַּח בֵּיהּ קְרָיָא וְלָא אַחְשְׁבֵיהּ כְּלוּם. מִיָּד יָרַד לוֹ רַבִּי יוֹנָתָן מֵעַל הַחֲמוֹר וְהִרְכִּיבוֹ שְׁלשָׁה מִילִין, וְקָרָא עָלָיו שְׁלשָׁה מִקְרָאוֹת (דברים ז, יד): לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ, אֲפִלּוּ בַּבֶּהָמוֹת שֶׁבָּכֶם. (שיר השירים ד, ג): כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ, הָרֵיקִין שֶׁבָּכֶם רָצוּף תְּשׁוּבוֹת כְּרִמּוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה נד, יז): כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי ה' וגו'.