Édut

·5 views
Cassuto on Exodus 25:16:1-6קאסוטו על שמות כ״ה:ט״ז:א׳-ו׳
...
ונתת אל הארון, אל תוך הארון, את העדות, את לוחות העדות, הלוחות שעליהם כתובים עשרת הדיברות (ל"ד, כ"ח). והנקראים עדות מפני שמעידים על כריתת הברית בין ה' ובין בני ישראל, אשר אתן אליך ככלותי לדבר דבריי (ל"א, י"ח), כאשר כבר הודעתיך (כ"ד, י"ב). הואיל וכפורת הכרובים הניתנת על גבי הארון פירושה מעין כיסא האלהים, כפי שיתברר להלן, יוצא שהארון שמתחת לכיסא הוא מעין הדום רגליו של האלהים. ודווקא בכינוי זה, הדום רגליו, מרמזים על הארון כתובים אחדים, כגון תהיל' צ"ט, ה': רוממו ה' אלהינו והשתחוו להדום רגליו, קדוש הוא; ושם קל"ב, ז'־ח': נבואה למשכנותיו, נשתחוה להדום רגליו, קומה ה' למנוחתך, אתה וארון עזך; וכן אומר דויד לפי דה"א כ"ח, ב': אני עם לבבי לבנות בית מנוחה לארון ברית ה' ולהדום רגלי אלהינו. וכנראה הכוונה לארון גם באיכה ב', א': ולא זכר הדום רגליו ביום אפו (לפי הפירוש הרגיל הכוונה שם לבית המקדש בכללו). והנביא שהעלה מעלה מעלה את מבטו, וראה בעולם כולו מקדש האלהות, המשיל את הארץ להדום רגלי האלהים, והגיד: כה אמר ה': השמים כסאי והארץ הדום רגלי וגו' (ישע' ס"ו, א'). מתוך תפיסת הארון כהדום רגלי ה' נוכל להבין מפני מה ניתנו לוחות הברית בתוכו, ולהיוכח שהשערותיהם של כמה חוקרים בזמננו, שסברו כי בתוך הארון לא היו הלוחות, אלא אבנים מקודשות מעין פֵֿטישים, או פסילים ובאלה, אין להן על מה שתסמוכנה. מנהג היה במזרח הקדמון להניח את התעודות של כריתת ברית בין מלכי בשר ודם בתוך מקדשי האלים, בתוך הדום רגליהם של הפסילים המסמלים את האלהות, כדי שהאלהות תהיה עדה לברית ותשגיח על שמירתה. כך, למשל, במכתב של רעמסס השני מלך מצרים אל מלך מירא נאמר שתעודת השבועה שבה הוא התחייב לשמירת חוזה בריתו עם מלך החתים ניתנה תחת רגלי תשופּ אלהי החתים (כמובן במקדשו של תשופּ בארץ בני חת), וכן תעודת שבועתו של מלך החתים על שמירת אותו החוזה ניתנה תחת רגלי אלהי השמש, הוא האל המצרי רע (כמובן בארץ המצרים), למען יהיו האלים הגדולים עדים לדבר. על סמך מנהג זה מתברר מפני מה ניתנה העדות לכריתת הברית בין ה' ובין ישראל בתוך הארון. בישראל אין שום פסל שיסמל את אלהי ישראל, אבל יש הדום רגליו, ובתוך הדום זה ניתנה ונשתמרה עדות הברית. ואם ישאל השואל מדוע היו הלוחות. הכוללים את עקרונות הברית ואת המצוות היסודיות המוטלות על בני ישראל, מונחים במקום סגור, ולא ניתנו לראווה לנגד עיני העם, קל להשיב כי בוודאי היו העתקות של עשרת הדיברות, חקוקות על אבן או כתובות על קלף או על פפירוס, מונחות לפני העם, ורק התעודה המקורית היא היא שניתנה בארון לשם שמירה מעולה. הלוחות, שבוודאי לא היו גדולים הרבה (על מידתם נדבר עוד להלן). היו מונחים כנראה זה בצד זה בתוך הארון, אחד מימין ואתד משמאל, ועטופים היו בד, כדי שבשעת נשיאת הארון לא יטושטש הכתב החרות עליהם ולא יתקלקל הציפוי הפנימי של הארון.
Gur Aryeh on Shemot 25:16:1גור אריה על שמות כ״ה:ט״ז:א׳
...
התורה שהיא לעדות ביני וביניכם. והקשה הרא"ם דלמה פירש כך, דהא התורה לא נתן אותה בארון רק עד סוף הארבעים, וכתיב במעשה מיד (ר' להלן מ, כ) "ויתן אל הארון את העדות". ועוד, במעשה כתיב (שם) "ויתן אל הארון את העדות", ושם פירש (רש"י) 'העדות – הלוחות', כך הם דברי הרא"ם. ולא דקדק בדבר, דמפני דכתיב (פסוק כא) "ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך", ולא שייך זה בלוחות, דהא הלוחות לא נתן הקב"ה למשה, אלא משה פסל אותם (רש"י להלן לד, א). ואין לומר על שברי הלוחות שהיו מונחים בארון (ב"ב יד ע"ב), דלמה יתלה הדבר בשברי הלוחות ולא בלוחות שלימות. ועוד, דלוחות שאינם שלמות אינם עדות, דעדות צריך שיהיה בשלמות, ואיך יהיה עדות דבר שכבר נשבר. אלא על התורה קמיירי, דהיה נותן אותה בארון. ואף על גב דבפרשת (האזינו) [וילך] (דברים לא, כו) פירש (רש"י) כי מחלוקת יש, דאיכא למאן דאמר שהתורה היא נתונה בארון, ואיכא מאן דאמר שהתורה נתונה בצד הארון, דדף היה בולט מן הארון ועליה היתה מונחת, דמה בכך, דלמאן דאמר בצד היתה מונחת יש לפרש "ואל הארון תתן את העדות" בצד הארון:
וכן מוכיח בירושלמי (שקלים פ"ו סה"א) דמייתי התם פלוגתא, דרבי מאיר (ד)סבירא ליה התורה בארון היתה מונחת, ורבי יהודה סבירא ליה בצד הארון היתה מונחת. מאי טעמא דרבי מאיר, "ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה" (פסוק כא), דעתיה דרבי מאיר אין מוקדם ומאוחר בתורה (ר' פסחים ו ע"ב), אלא "ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך" ואחר כך "ונתת את הכפורת וגומר". מוכח בהדיא דרבי מאיר מביא ראיה מכתוב הזה (פסוק כא) "ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך" דהוא מדבר בתורה. והיינו משום דכתיב (שם) "אשר אתן אליך", והוצרך לומר שאין מוקדם ומאוחר בתורה, ומתחלה נתן התורה בארון, ואחר כך נתן עליו כפורת:
והשתא דהוי קרא בתורה, הוי שפיר "אשר אתן אליך", אף על גב דמשה כתב התורה, שייך לומר "אשר אתן אליך", דהא הדברים שבה נתן אליו. אבל בלוחות לא יתכן לומר על הדברים שהם בלוחות, שהדברים שבלוחות כבר נתנו לישראל בהר סיני. ועוד, שהדברים הכתובים על הלוחות לא למשה בלבד נתנו, אלא לכל ישראל, ולא שייך "אשר אתן אליך", לאפוקי התורה כתיב (דברים ד, מד) "וזאת התורה אשר שם משה וגו'". אבל במעשה (להלן מ, כ), שעדיין לא נתנה התורה לישראל, הוצרך לפרש "העדות" על הלוחות, ופשוט הוא:
HaKtav VeHaKabalah, Exodus 25:16:1הכתב והקבלה, שמות כ״ה:ט״ז:א׳
...
ונתת אל הארון. כמו בארון (רש"י) ולרבותינו שהצווי על מלאכת המשכן הנאמר כאן בפרשת תרומה היה קודם מעשה עגל (כמ"ש בויקהל ל"ה ה' קחו מאתכם, בשם מכדרשב"י) אפשר לתת טעם שלא אמר בארון כראוי להורות על ביאת דבר בתוך דבר, לפי שידע הוא ית' כי לוחות העדות הראשונות המדובר מהם בזה אין סופם לבוא אל תוך הארון, כי שברים יהי', וכדעת ריב"א (פ"ו דשקלים) דשברי לוחות לא היו מונחות בארון שעשה בצלאל, כ"א בארון המיוחד לעצמו, לכן אמר בהם מלת אל, שיורה גם על דבר הסמוך, כמו ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים (חיי שרה כ"ד י"א) יושבים אל השולחן (מ"א י"ג כ') וכיון שסופם שלא יבואו אל תוכו רק סמוכים אלי' לכן אמר אל, וגם לרבנן דשברי לוחות היו מונחות בארון שעשה בצלאל, מ"מ לא היו הארון מקום המיוחד להם כ"א ללוחות שניות שהם העיקר, ושברי לוחות הראשונות לא היו מונחים רק תחת לוחות האחרונות (עי' ב"ב י"ד ב'), וכיון שלא היו בתוכיות הארון רק כטפל לגבי העיקר לכן אמר בהם מלת אל דמשמעותו לכאן ולכאן כי תוכיותן הוא כאילו היו בחצון וסמוך. אמנם בלוחות שניות אמר באמת (עקב י') ושמתם בארון, ואשים את הלוחות בארון, כי באו אל התוך המיוחד להם, והתבונן כי שם יזכיר אותם בשם לוחות, וכאן השמיטו כי לא נשארו בתמונות לוחות כי שברים היו, והתבונן עוד על שנוי לשון, כאן אמר לשון נתינה ושם אמר לשון שימה, כי ללוחות שניות שהיו העיקרים בארון והיו מונחות בו על הסדר הנאות והמחוייב להן אמר לשון שימה, אמנם כאן בלוחות ראשונות שסופם להיות שברים ואין קפידא בסדר הנחתם אמר לשון נתינה (עמ"ש פקודי מ' י"ח ויתן וישם). אמנם מה שאמר לקמן (פקודי מ' כ') ויתן את העדות אל הארון צריך ביאור:
Levush HaOrah, Exodus 25:16:1לבוש האורה, ספר שמות כ״ה:ט״ז:א׳
...
רש"י העדות התורה שהיא לעדות ביני וביניכם שצויתי אתכם מצות הכתובות בה ע"כ והקשה הרא"ם דבסיפור הקמת המשכן כתיב ויקח ויתן את העדות אל הארון שהוא ע"כ קיום הציווי דהכא ושם פי' את העדות הלוחות לא התורה כמו שכתב פה וכתב עליו הרג"א ולא דק בדבר מפני דכתיב ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך ולא שייך זה בלוחות דהא הלוחות לא נתן הקב"ה למשה אלא משה פסל אותם ואין לומר על שברי לוחות שהיו מונחים בארון דלמה יתלה הדבר בשברי לוחות ולא בלוחות שלימות ועוד הלוחות שאינם שלימות אינם עדות דעד צריך שיהיה בשלימות ואיך יהיה עדות דבר שכבר נשבר אלא על התורה קמיירי כו' עכ"ל ואני תמה על הרב הזה התורה שנכתבה לסוף ארבעים שנה ביום מותו של משה שכתבה ונתנה לבני לוי כמו שכתב שם איך יצוה לו שיתנה אל הארון ביום הכניסו הארון למשכן ועוד אני תמה מאד על הרבנים הללו שהם הרג"א שי' והרא"ם ז"ל שמובן מתוך דבריהם שציווי מלאכ' המשכן היתה בארבעים יום ראשונים ועל הלוחות הראשונות נאמר ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך וכן כתב רא"ם ז"ל בפירוש בסמוך בדיבור המתחיל ואל הארון תתן את העדות וז"ל צוה שיתן בו את העדות אשר יתן לו בסוף הארבעים יום כדכתיב ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו בהר סיני שני לוחות העדות עכ"ל ואותו הפסוק על הארבעים יום הראשונים נאמר הרי משמע בפי' שהוא חושב שציווי מלאכת המשכן היתה בתוך הארבעי' יום הראשונים שמיום מתן תורה בו' בסיון עד י"ז בתמוז שהם היו קודם מעשה העגל והרי כל המדרשים מלאים מזה שצוה להם על מלאכת המשכן כדי לכפר להם על מעשה העגל וכן פרש"י בפי' שיר השירים על פסוק צרור המור דודי לי ע"ש וא"כ על כרחך לא נצטוה על מלאכת המשכן אלא בארבעים השלישיים שבאמצעיים לא נצטוה כלום רק התפלל על מעשה העגל או נצטוה מיד שנתרצה הש"י על מעשה העגל באמצעיים ועל כל פנים לא נצטוה עליו בראשונים ואיך נאמר דונתת אל הארון את העדות על לוחות הראשונים נאמר זה א"א לכך נ"ל לפרש שמה שפרש"י כאן העדו' התורה שהיא לעדות כו' ובמעשה דכתיב ויתן את העדות אל הארון פי' הלוחו' אין כוונתו רק לפרש שכיון שמצינו שצוה משה ביום מותו לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' ואיכא למ"ד שמצד הלוחות היה מונח בתוך הארון וק' לרש"י לאותו מ"ד היאך הותר למשה שצוה להניח התורה שכתב הוא בתוך הארון אצל הלוחות דשמא לא צוה הש"י לתת לתוך הארון אלא הלוחות לבדן שנקראו לוחות העדות לכך פי' כאן שמלות העדות שנאמר לו כאן בציווי ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך כוללת כל התורה שהיא עדות כו' וכוונתו על הדברים הנאמרים במצות התורה והרי הלוחות השניות בכללן וכל זמן שלא תכתב התורה פשיטא שיתן שם הלוחות אלא שמכאן הותר למשה לתת גם התורה שכתב הוא בתוך הארון אבל במעשה שעדיין לא נכתבה התורה הוצרך לפרש דפי' עדות הלוחות ור"ל הלוחות השניות שהם כבר נתנו לו אבל שברי הלוחות היו מונחות בארון היוצא עמהם למלחמה כמו שפרשתי בפ' בהעלתך גבי ארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים ואותו ארון הוא ארון שעשה משה קודם עליתו להר בר"ח אלול בפעם שלישית להוריד הלוחות האחרונות כמו שכתב בפי' בפרשת עקב ונ"ל דפסוק דייק נמי הכי שלפי שעשה לו משה ארון קודם עליתו כדי שיהיה מוכן לו כשירד עם הלוחות השניות כמו שפרש"י בפרשת עקב ציווי של מלאכת המשכן היתה באותן ארבעים השלישיים שמר"ח אלול עד יום כיפור שהרי מיד למחרת י"כ צוה לישראל על מלאכת המשכן כמו שפרש"י בריש פרשת ויקהל וגלוי וידוע היה לפניו ית' שעשה לו משה ארון קודם עלייתו להניח שם הלוחות שיביא עכשיו לכך הוצרך לומר למשה עכשיו בצוותו של מלאכת המשכן ואל הארון שאנכי מצוה לך לעשות עם מלאכת המשכן ואל אותו הארון תתן את העדות רצה לומר הלוחות השניות אשר אתן אליך לא השברי לוחות שכבר נתתי לך כי בלי ספק כבר הניח השברי לוחות גם כן באותו ארון שעשה והיה דעתו להניח שם גם הלוחות האחרונות שיתן לו הש"י בעלייה זו לכך הוצרך לומר לו הש"י בפי' הלוחות אשר אתן אליך עכשיו תתן אל הארון של משכן כשיבנה והשברי לוחות תניח בארונך שעשית ותקחוהו עמכם למלחמה והעדות דהכא עיקרו נאמר על לוחות אחרונות שיהיו מוכנות בגמר מלאכת המשכן ומפני שאמר לו הש"י העדות אשר אתן אליך ולא אמר לוחות העדות או לוחות סתם משם למד רש"י שכוונת הש"י לכלול ולהתיר לו להניח שם גם התורה שיכתוב משה לסוף מ' שנה ולכך פירש העדות דהכא התורה פי' להודיע שמכאן למד משה שהתירו לו הש"י וצוה לבני לוי ביום מותו שיעשו כן וזה נ"ל ברור ופשוט: