אֲשֶׁ֥ר נָשִׂ֖יא יֶֽחֱטָ֑א וְעָשָׂ֡ה אַחַ֣ת מִכׇּל־מִצְוֺת֩ יהוה אֱלֹהָ֜יו אֲשֶׁ֧ר לֹא־תֵעָשֶׂ֛ינָה בִּשְׁגָגָ֖ה וְאָשֵֽׁם׃
אשר נשיא יחטא. לְשׁוֹן אַשְׁרֵי — אַשְׁרֵי הַדּוֹר שֶׁהַנָּשִׂיא שֶׁלּוֹ נוֹתֵן לֵב לְהָבִיא כַּפָּרָה עַל שִׁגְגָתוֹ, קַל וָחֹמֶר שֶׁמִּתְחָרֵט עַל זְדוֹנוֹתָיו (ספרא):
מַתְנִי׳ חָטְאוּ עַד שֶׁלֹּא נִתְמַנּוּ, וְאַחַר כָּךְ נִתְמַנּוּ – הֲרֵי אֵלּוּ כְּהֶדְיוֹטוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם נוֹדַע לָהֶם עַד שֶׁלֹּא נִתְמַנּוּ – חַיָּיבִים, וּמִשֶּׁנִּתְמַנּוּ – פְּטוּרִים.
אֵיזֶהוּ נָשִׂיא? זֶה מֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִכׇּל מִצְוֹת יהוה אֱלֹהָיו״, שֶׁאֵין עַל גַּבָּיו אֶלָּא יהוה אֱלֹהָיו.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא״, יָכוֹל גְּזֵרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא״, מָה לְהַלָּן לִכְשֶׁיֶּחֱטָא – אַף כָּאן לִכְשֶׁיֶּחֱטָא.
M125-6
אָמַר מָר: יָכוֹל גְּזֵרָה, גְּזֵרָה מֵהֵיכָא תֵּיתֵי?
אָמְרִי אִין, אַשְׁכְּחַן, דִּכְתִיב: ״וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם״, בְּשׂוֹרָה הִיא לָהֶם שֶׁנְּגָעִים בָּאִים עֲלֵיהֶם, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: פְּרָט לְנִגְעֵי אוֹנָסִין. לָאו אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּשׂוֹרָה? הָכָא נָמֵי אֵימָא גְּזֵרָה הִיא! הִלְכָּךְ כְּתִיב: ״אִם״.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא״, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: אַשְׁרֵי הַדּוֹר שֶׁהַנָּשִׂיא שֶׁלּוֹ מֵבִיא קׇרְבָּן עַל שִׁגְגָתוֹ. אִם נָשִׂיא שֶׁלּוֹ מֵבִיא קׇרְבָּן, צָרִיךְ אַתָּה לוֹמַר מַהוּ הֶדְיוֹט! וְאִם עַל שִׁגְגָתוֹ מֵבִיא קׇרְבָּן, צָרִיךְ אַתָּה לוֹמַר מַהוּ זְדוֹנוֹ!
M137-8
לשון אשרי וכו'. מדשני קרא בלישנא, ולא כתב 'אם נשיא יחטא', כמו שנכתב בכל מקום "אם הכהן המשיח יחטא" (פסוק ג). ואם תאמר, מאי שנא בנשיא דכתב, הוא הדין אחר – אשריו מי שנתן לב על שגגתו, כל שכן על זדונותיו, ואין זה קשיא, דאין לומר 'אשרי לו' בשביל שחטא, אבל 'אשרי הדור' – שהם לא חטאו, ויש להם נשיא, [ש]אם הוא חוטא – מתחרט על שגגתו. ועוד יש לומר, דדוקא הכא קאמר 'אשרי הדור', לפי שהוא מתחרט על שגגתו – מוכח שהוא אינו מתבייש לומר 'חטאתי', ואינו אומר גדול אני וחשוב אני איך אומר 'חטאתי', וכיון שהוא עניו ושפל ברך – אשרי הדור שיש להם נשיא שאינו מתנשא ואינו מתגאה, ובשביל כך מלכותו תעמוד. שדרך המלכים להיות מתגאים ומתנשאים, ולפיכך הזהירה התורה אצלו (דברים יז, כ) "לבלתי רום לבבו מאחיו":
אשר נשיא יחטא. ידוע הפי׳ דנשיאתו גורמת שיהא עלול לחטא. וכ״כ הספורנו. והנה עוד יש במקרא לשון שאינו מדויק כלל. דכתיב אשר לא תעשינה בשגגה. והכי מיבעי ועשה בשגגה אחת וגו׳ אשר לא תעשינה ואשם. והכי כתיב ביחיד אלא מרומז דהנשיאות גורמת לחטוא בעבירות חמורות כ״כ אשר לא תעשינה בשגגה. שאין דרך לחטוא בהם אפילו בשגגה:
וְעַל עֲוֹן הַנָּשִׂיא אָמַר אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא. כִּי אָמְנָם זֶה דָּבָר מָצוּי שֶׁיֶּחֱטָא, כְּאָמְרוֹ ״וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט״ (דברים לב:טו), וְאָמַר בּוֹ ״וְאָשֵׁם״, שֶׁמֵּעַצְמוֹ יַכִּיר עֲוֹנוֹ.
אשר נשיא יחטא, ערש"י ומהרש"א עה"ת ובהוריות (י'.) יכול גזרה ת"ל אם הכהן המשיח יחטא, מה התם לכשיחטא אף הכא כשיחטא, ובתורה תמימה כתב הא דאשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן כדי שילמדו ההמון ממנו להביא קרבן, והו"א שמודיע הקב"ה שיהי' כן בהחלט וכמו בפ' מצורע בבית בשורה הוא לכם, ומשני שא"א לומר כן שכ' בכהן משיח "אם" והא דרך בכהן גדול שהוא גדול האומה לכתוב ג"כ בלשון חיוב, ומדכ' ל' תנאי "אם" ש"מ שגם כאן תנאי - ובזהר כ"ד. אשר נשיא יחטא ודאי יחטא והפשט י"ל כמ"ש הר"ם בפי' המשניות אבות פ"א מ"ט ושנא את הרבנות שיתקנאו בו ויחלקו עליו יפסיד אמונתו כמ"ש כיון שנתמנה פרנס על הצבור מלמטה נעשה רשע מלמעלה, ובהגהות הגרי"ב כ' שלא מצא זאת בש"ס, ובבעל הטורים במדבר (א' ז') כ' מסורה הפקד את הלוים, והפקד עליו רשע (תהלים ק"ט ו') ז"ש אין אדם נעשה שוטר מלמטה אא"כ נעשה רשע מלמעלה, וי"ל מקורו בסנהדרין (ק"ג:) כיון שנעשה רש מלמטה נעשה רש מלמעלה, ומפרש רש מלשון ראש, ומצינו ראש בחיסור א', בפ' עקב (י"א י"ב) מרשית השנה, ובאיוב (ח' ח') שאל נא לדור רשון, ובס' תוספת ברכה הביא ג"כ זהר הנ"ל אשר נשיא יחטא ודאי יחטא, וי"ל אשר מלשון אושר מענין טובה וברכה, באשרי (ויצא ל' י"ג). ותומכיה מאושר (משלי ג' י"ח), ואם חיי הנשיא משופע בטובה עלול לחטוא, וכמ"ש בעקב (ח' י"ב) פן תאכל ושבעת, וילך (ל"א כ') ואכל ושבע ודשן ופנה וגו', האזינו (ל"ב ס"ו) וישמן ישורון ויבעט, ועי' ברכות (ל"ב.) וזה הפי' אשר נשיא יחטא שאשרו בודאי יגרום לו לחטוא, אבל גמ' דידן לא ס"ל כזהר, בהוריות (י'.) יכול גזרה ת"ל כו', והפי' י"ל עפמ"ש בע"ז (ד':) לא הי' דוד ראוי לאותה מעשה רק להורות שתשובה מועיל ע"ש, וזה"פ יכול גזרה שיחטא הנשיא שהוא גדול האומה כדי שילמדו ממנו אנשים שאם יחטאו לא יתייאשו מתשובה ורק יביאו קרבן ונסלח להם: ובס' פתחי שערים בשלח כ' כמו שיש לחלק דבר גוש לחלקים, כן מדת איש, למשל אהבת אב לבנים אם יש לו בן יחיד כל אהבתו אליו, אבל אם יש לו כמה בנים, יחולק אהבתו על כולם, וכן הוא במדת פחד אם יש לו אדון אחד גדול פחדו מאד, אכן מי שיש לו ליפחד מרבים אימתו נחלקת לחלקים רבים, וז"פ אשר נשיא יחטא וגו' אחר שהוא נשיא ואין עליו מושל רק יהוה ולאיש כזה חטא אחד לרב יחשב "אשם" כאלו האשים בכל מצות יהוה, וז"פ ובכן תן פחדך כו' ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך שאנו מתפללים שיתן יהוה פחד לבד, ולא יהי' לנו מניעים מפחד בנ"א ואז נעבוד ליהוה באין מעצור:
(ויקרא ד׳:כ״ב) אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחטָא וְעָשָׂה אַחַת וְגוֹ' בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם. תָּאנֵי רִבִּי יִצְחָק, מַאי שְׁנָא בְּכָל אֲתַר דִּכְתִּיב בְּהוּ וְאִם, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחטָא. וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ, וְהָכָא אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחטָא, וְלָא כְּתִיב ואִם נָשִׂיא יֶחֱטָא, מַאי קָא מַיְירֵי.
אֶלָּא, שֶׁהַכֹּהֲנִים הַלָּלוּ אֵינָם נִמְצָאִים כָּךְ בְּחֵטְא, שֶׁהֲרֵי הַכֹּהֵן שׁוֹמֵר אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד, מִשּׁוּם שֶׁמַּשָּׂאוֹ שֶׁל אֲדוֹנוֹ עָלָיו בְּכָל יוֹם, וְהַמַּשָּׂא שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְהַמַּשָּׂא שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְלָכֵן הַתְּמִיהָה, הוּא כְּשֶׁיֶּחֱטָא?! וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב וְאִם. וְכֵן וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ, תְּמִיהָה הִיא שֶׁכֻּלָּם יִמָּצְאוּ בְּחֵטְא אֶחָד, שֶׁאִם אֵלֶּה יַחְטְאוּ - אֵלּוּ לֹא יַחְטְאוּ, וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב וְאִם. אֲבָל כָּאן אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא, וַדַּאי, מִשּׁוּם שֶׁלִּבּוֹ גַּס בּוֹ, וְהָעָם הוֹלְכִים אַחֲרָיו וְהִתְמַנּוּ תַחְתָּיו. וְעַל כֵּן אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא. כְּגוֹן שֶׁהוּא עָבַר עַל מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, וְהוּא עָשָׂה אַחַת מֵהֶן, וְלָכֵן לֹא כָתוּב בּוֹ וְאִם, שֶׁהֲרֵי דְּבָרָיו אֵינָם בְּסָפֵק.
או אפשר לאמר שהוא לשון ודאי, ולזה לא נכתב אם נשיא יחטא כמו שאמר אם הכהן המשיח יחטא, ואמר אם כן ואם כל עדת ישראל ישגו, כי הכהן הגדול נזהר מן החטא לפי שעיני כל ישראל תלויות עליו בין לענין צרכי גופם ומזונותם בין לענין כפרת נפשותם, וכן הסנהדרין גם כן נזהרים הם מן החטא לפי שרוח הקודש נוספת עליהם, ולפיכך הזכיר בהם בחטאם לשון ספק, אבל בנשיא הזכיר החטא בלשון ודאי לפי שהנשיא לבו גס מאד בו, ומדת הגאוה שהיא סבת החטא מצויה עמו לגודל ממשלתו, ולזה הזהירה התורה את המלך ותוכיחנו במדה הזאת, הוא שכתוב (דברים י״ז:כ׳) לבלתי רום לבבו מאחיו, ומפני זה כתוב (שמות ל״ה:כ״ז) והנשיאים הביאו את אבני השהם, מה ענין שהתנדבו אבנים יותר משאר דברים, אלא לפי שהאבנים היו על לב אהרן לזכרון להם לפני יהוה, והנשיאים לבם גס בהם לפיכך הביאו אבנים שיתכפר להם.
ועוד אפשר שזה גרם שנכשלתי, מחמת "שמוני נוטרה את הכרמים" כו׳. דהנה דרשו חז"ל על פסוק אשר נשיא כו׳ אשרי הדור שהנשיא יחטא, י"ל הפירוש דהנה הצדיק שהוא תמיד בקדושה עליונה, בלתי אפשר לו להתדבק עם בני אדם לעוררם בתשובה שלימה ולהעלות את מעשיהם, אבל הצדיק המוצא עצמו באיזה חטא, והוא מתחרט ומוכיח עצמו על קיצור בעבודתו ית"ש, אז גם כן מעורר לב אחרים בתשובה, ואחר כך בעלותו בקדושה, הוא מעלה גם כן כל ישראל עמו. וזהו "רבי עקיבא כשהיה מתפלל בציבור היה מקצר ועולה", רצה לומר כשרצה להתפלל עם הצבור, דהיינו שיעלה גם הציבור עמו, "היה מקצר" פירוש היה יורד ממדריגתו, ומוכיח עצמו שמקצר בעבודתו ית"ש, "ועולה" פירוש ואחר כך היה עולה להקדושה העליונה. וזהו שדרשו חז"ל אשרי הדור שהנשיא יחטא, דהיינו שהיא תועלת להם שיעלה גם אותם עמו אל הקדושה. וזהו "שמוני נוטרה את הכרמים" פירוש על ידי זה ששמוני השי"ת ב"ה שאהיה נוטר את כרמו, כי כרם יהוה צבאות בית ישראל, להעלותם אל הקדושה, זה גרמה לי ש"כרמי שלי לא נטרתי" וירדתי מקדושתי כדי להעלות אותם עמי אל הקדושה העליונה.