רַבִּי אָלֶכְּסַנְדְרִי בָּתַר צְלוֹתֵיהּ אָמַר הָכִי: ״יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יהוה אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתַּעֲמִידֵנוּ בְּקֶרֶן אוֹרָה, וְאַל תַּעֲמִידֵנוּ בְּקֶרֶן חֲשֵׁכָה, וְאַל יִדְוֶה לִבֵּנוּ, וְאַל יֶחְשְׁכוּ עֵינֵינוּ״. אִיכָּא דְאָמְרִי, הָא רַב הַמְנוּנָא מְצַלֵּי לַהּ. וְרַבִּי אָלֶכְּסַנְדְרִי בָּתַר דִּמְצַלֵּי אָמַר הָכִי: ״רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁרְצוֹנֵנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ, וּמִי מְעַכֵּב? — שְׂאוֹר שֶׁבָּעִיסָּה וְשִׁעְבּוּד מַלְכֻיוֹת. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁתַּצִּילֵנוּ מִיָּדָם, וְנָשׁוּב לַעֲשׂוֹת חוּקֵּי רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם״.
שאור שבעיסה – יצר הרע שבלבבנו המחמיצנו:
ומי מעכב שאור כו'. הכונה בזה כמ"ש הרמב"ם בשמנה פרקים שיש לאדם לילך במדותיו ובמעשיו בדרך המיצוע והנה היצה"ר מסית שילך האדם בקצה האחד במותר לו כגון להתגאות ולהתנהג במותר התאוה וע"כ מדמה ליה לשאור שבעיסה שמגביה את העיסה ועושה אותה יותר מכמות שהיתה וההיפך השעבוד מלכיות עכו"ם מכריחים לקצה ב' שאין מניחין לישראל להתגאות אבל משפילים אותם בתכלית השפלות וכן מחסרין מהם כל טוב אף דברים הצריכין להם לעבודת יהוה וז"ש שרצוננו לעשות רצונך לילך דרך המיצוע אבל מי מעכב כו' ששנים אלו מעכבים שזה חפץ בקצה זה וזה חפץ בקצה זה י"ר שתכניעם מלפנינו ומאחרינו דהיינו ב' קצוות ונשוב כו' לילך במיצוע:
וְטַעַם הַרְחָקַת הַשְּׂאוֹר נִרְאֶה לְפָרֵשׁ בִּשְׁנֵי דְּרָכִים. הַדֶּרֶךְ הָאֶחָד הוּא, כְּדִבְרֵי רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרַי שֶׁאָמַר (ברכות יז): רְצוֹנֵנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֶלָּא שֶׁשְּׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה מְעַכֵּב, וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ פֵּרַשְׁנוּ לְמַעְלָה פָּסוּק ״כָל שְׂאוֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ״ בְּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא עַיֵּן שָׁם, וְעַל זֶה נֶאֱמַר כָּאן ״קֹדֶשׁ קָדָשִׁים כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם״. כִּי עַל יְדֵי זְבִיחַת הַקָּרְבָּן הָאָדָם זוֹבֵחַ יִצְרוֹ וִיבֻקַּשׁ וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ, עַל כֵּן גַּם הַמִּנְחָה בָּאָה נְקִיָּה מִן הַשְּׂאוֹר. אָמְנָם שְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁל עֲצֶרֶת בָּאוּ דַּוְקָא חָמֵץ, כִּי אִלְמָלֵא הַיֵּצֶר הָרָע לֹא הָיוּ הַתַּחְתּוֹנִים צְרִיכִין אֶל הַתּוֹרָה יוֹתֵר מִן הָעֶלְיוֹנִים, כִּי בְּטַעֲנָה זוֹ נִצַּח מֹשֶׁה הַמַּלְאָכִים וְאָמַר: כְּלוּם יֵשׁ יֵצֶר הָרָע בֵּינֵיכֶם כוּ׳ (שבת פט.). וְעוֹד שֶׁמְּצִיאוּת הַיֵּצֶר הָרָע הֶכְרֵחִי, וְאִלְמָלֵא הוּא לֹא בָּנָה אָדָם בַּיִת וְלֹא נָשָׂא אִשָּׁה, וּבִמְקוֹם הַתּוֹרָה אֵין לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִפְרוֹץ גְּדֵרוֹ כִּי הַתּוֹרָה תַּבְלִין אֵלָיו.