Szukot / rison lechesbon ávonot

מדרש תנחומא, אמור כ״ב:א׳

(Lev. 23:40:) “And you shall take for yourselves on the first day.” Is it the first [day]? Is it not the fifteenth day? So how is it the first? It is simply the first for the reckoning (heshbon) of sins. R. Mani and R. Joshua of Sikhnin in the name of R. Levi said a parable, “To what is the matter comparable? To a province which owed back taxes to the king. [When] the king sent to collect [the sum], they did not hand it over, because the bill was large. So it happened the first time, and a second time; when he sent [for it], they did not hand it over. What did the king do? He said to his courtiers, ‘Arise and let us move against them.’ While they were traveling about ten mil [away], the people of the province heard [what was happening]. What did they do? The nobles of the province began to go to a meeting with the king. He said to them, ‘Who are you?’ They said to him, ‘We are people of such and such a province where you sent to collect our taxes.’ He said to them, ‘So what do you want?’ They said to him, ‘If you please, show us kindness, because we have nothing to hand over.’ He said to them, ‘I will remit half for you.’ While he was [still] coming, the ruffians of the province went out and greeted him about five mil [away]. He said to them, ‘Who are you?’ They said to him, ‘We are people of such and such a province where you sent to collect our taxes, but we don’t have the ability to stand [up to the demand]; if you please, have mercy upon us.’ He said to them, ‘I have already remitted half [your debt], but for your sake I am remitting half of [the remaining] half. While he was [still] coming, all the people of the province came out to him, [both] large and small. He said to them, ‘What do you want?’ They said to him, ‘Our Lord king, we don’t have the ability to remit what we owe you.’ He said to them, ‘I have already remitted half plus half of [the remaining] half, but for your sake I am remitting everything. However, from now on there [begins] a new account (heshbon).’ This king is [the supreme King of kings], the Holy One, blessed be He. The people of his province? These are Israel, who acquire sins during all of the whole year. What does the Holy One, blessed be He, do? He says, ‘Do penance at the beginning of the year.’ So they come in submission on the Day of Atonement, when they humble themselves and do penance. Then the Holy One, blessed be He, forgives them. And what do they do? The eve of Rosh Hashanah, the great ones of the generation fast, and the Holy One, blessed be He, relinquishes [Israel] a third of its sins. And from Rosh Hashanah to the Day of Atonement (Yom Kippur), individuals fast, and the Holy One, blessed be He, relinquishes [another] third of their sins. And on the Day of Atonement, all of Israel fasts and requests mercy, men, women and infants. And [so] the Holy One, blessed be He, relinquishes everything; as it is written (in Leviticus 16:30), ‘As upon this day, there will be atonement for you….’ What does Israel do [then]? They all take their lulavim on the first day of the festival and render praise to the Holy One, blessed be He. Thus He is reconciled to them and forgives them. He says to them, ‘See, I have relinquished all your former sins for you. However, from now on there is a new account (heshbon).’ Thus it is stated (in Lev. 23:40), ‘And you shall take for yourselves on the first day.’ [It is] first for the reckoning (heshbon) of sins.’” The Holy One, blessed be He, said to them, “In this world I have told you to make a sukkah in order to pay me my remuneration for what I have done for you. It is so stated (in Lev. 23:42-43), ‘You shall dwell in sukkot for seven days […]. In order that your generations may know that I had [the Children of Israel] dwell in sukkot.’ So I reckon it to your credit, as if you are rendering payment to Me. But in the world to come I will appear over you like a sukkah, as stated (in Is. 4:6), ‘There shall be a sukkah as a shade from the heat by day.’”

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן. וְכִי רִאשׁוֹן הוּא, וַהֲלֹא יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר הוּא, וְאַתְּ אָמַרְתְּ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן. אֶלָּא רִאשׁוֹן הוּא לְחֶשְׁבּוֹן עֲוֹנוֹת. רַבִּי מַנִּי וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסַכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לִמְדִינָה שֶׁהָיְתָה חַיֶּבֶת לִיפַס לַמֶּלֶךְ, וְהָיָה הַמֶּלֶךְ מְשַׁלֵּחַ לִגְבּוֹתָהּ, וְלֹא הָיְתָה נוֹתֶנֶת, שֶׁהָיָה שְׁטָר גָּדוֹל. כָּךְ פַּעַם הָרִאשׁוֹן. וּפַעַם שֵׁנִי הָיָה מְשַׁלֵּחַ לִגְבּוֹתָהּ, וְלֹא הָיוּ נוֹתְנִין. מֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ. אָמַר לִבְנֵי פַּלְטְרִין שֶׁלּוֹ, עִמְדוּ וְנֵלֵךְ עֲלֵיהֶם. עַד שֶׁהֵן הוֹלְכִין כְּמוֹ עֶשֶׂר מִילִין, שָׁמְעוּ בְּנֵי הַמְּדִינָה. מֶה עָשׂוּ. הִתְחִילוּ גְּדוֹלֵי הַמְּדִינָה יוֹצְאִין לְאַפַּנְטֵי שֶׁל מֶלֶךְ. אָמַר לָהֶם: מִי אַתֶּם. אָמְרוּ לוֹ: בְּנֵי מְדִינָה פְּלוֹנִית אָנוּ שֶׁשָּׁלַחְתָּ לִגְבּוֹתֵינוּ. אָמַר לָהֶם: וּמָה אַתֶּם מְבַקְּשִׁין. אָמְרוּ לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ עֲשֵׂה עִמָּנוּ חֶסֶד, שֶׁאֵין לָנוּ מַה לִּתֵּן. אָמַר לָהֶם: בִּשְׁבִילְכֶם אֲנִי מַנִּיחַ לָכֶם מֶחֱצָה. עַד שֶׁהוּא בָּא, יָצְאוּ בִּרְיוֹנֵי הַמְּדִינָה, אַף הֵן קִדְּמוּ אוֹתוֹ כְּמוֹ חֲמִשָּׁה מִילִין. אָמַר לָהֶם: וּמִי אַתֶּם. אָמְרוּ לוֹ: בְּנֵי הַמְּדִינָה פְּלוֹנִית שֶׁשָּׁלַחְתָּ לִגְבּוֹת וְאֵין לָנוּ כֹּחַ לַעֲמֹד, אֶלָּא בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ שֶׁתְּרַחֵם עָלֵינוּ. אָמַר לָהֶם: כְּבָר הִנַּחְתִּי מֶחֱצָה, וּבִשְׁבִילְכֶם אֲנִי מַנִּיחַ מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה. עַד שֶׁהוּא מְהַלֵּךְ, יָצְאוּ כָּל בְּנֵי הַמְּדִינָה אֵלָיו גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים. אָמַר לָהֶם: מָה אַתֶּם מְבַקְּשִׁים. אָמְרוּ לוֹ: אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, אֵין לָנוּ כֹּחַ לִתֵּן מַה שֶּׁאָנוּ חַיָּבִים לְךָ. אָמַר לָהֶם: כְּבָר הִנַּחְתִּי מֶחֱצָה וּמֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה, וּבִשְׁבִילְכֶם אֲנִי מַנִּיחַ הַכֹּל, אֶלָּא מִכָּאן וָאֵילָךְ רֹאשׁ חֶשְׁבּוֹן הוּא. הַמֶּלֶךְ, זֶה מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִתְבָּרֵךְ וְיִתְבָּרֵךְ שְׁמוֹ. בְּנֵי הַמְּדִינָה, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם מְסַגְּלִין עֲוֹנוֹת כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה. מַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה. אוֹמֵר לָהֶם, עֲשׂוּ תְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְהֵם נִכְנָסִין וּבָאִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וּמִתְעַנִּין בּוֹ וְעוֹשִׂין תְּשׁוּבָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹחֵל לָהֶם. וּמַה הֵם עוֹשִׂין. עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה גְּדוֹלֵי הַדּוֹר מִתְעַנִּין, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְוַתֵּר לָהֶם שְׁלִישׁ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם. וּמֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים, יְחִידִים מִתְעַנִּים, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְוַתֵּר שְׁלִישׁ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם. וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים, כָּל יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּין וּמְבַקְּשִׁין רַחֲמִים אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטַף, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְוַתֵּר לָהֶם אֶת הַכֹּל, דִּכְתִיב: כִּי בַּיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם וְגוֹ' (ויקרא טז, ל). מַה יִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין. נוֹטְלִין לוּלָבֵיהֶן בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל חַג וּמְהַלְּלִים וּמְקַלְּסִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְרַצֶּה לָהֶם וּמוֹחֵל לָהֶם, וְאוֹמֵר לָהֶם, הֲרֵי וִתַּרְתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֲוֹנוֹתֵיכֶם הָרִאשׁוֹנוֹת, אֲבָל מֵעַכְשָׁו הוּא רֹאשׁ חֶשְׁבּוֹן. לְכָךְ כְּתִיב: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, רִאשׁוֹן לְחֶשְׁבּוֹן עֲוֹנוֹת. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּעוֹלָם הַזֶּה אָמַרְתִּי לָכֶם שֶׁתַּעֲשׂוּ סֻכָּה, לְשַׁלֵּם לִי אֶת גְּמוּלִי שֶׁגָּמַלְתִּי עִמָּכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּסֻּכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים, לְמַעַן יֵדְעוּ דּוֹרוֹתֵיכֶם כִּי בַּסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי וְגוֹ', וַאֲנִי מַעֲלֶה עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ אַתֶּם גּוֹמְלִים לְפָנַי. אֲבָל לֶעָתִיד לָבֹא, אֲנִי אוֹפִיעַ בְּמַלְכוּתִי וַאֲנִי מָגֵן עֲלֵיכֶם כְּסֻכָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב (ישעיה ד, ו).

Tur, Orach Chayim 581:1

טור, אורח חיים תקפ״א:א׳

...

הלכות ראש השנה תניא בפרקי ר"א בר"ח אלול אמר הקב"ה למשה עלה אלי ההרה שאז עלה לקבל לוחות אחרונות והעבירו שופר במחנה משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר ע"ג והקב"ה נתעלה באותו שופר שנאמר (תהילים מ״ז:ו׳) עלה אלהים בתרועה וגו' לכן התקינו חז"ל שיהו תוקעין בר"ח אלול בכל שנה ושנה וכל החדש כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה שנאמר (עמוס ג׳:ו׳) אם יתקע שופר בעיר וגו' וכדי לערבב השטן וכן נוהגין באשכנז לתקוע בכל בוקר וערב אחר התפלה ויש מי שמרבין לומר סליחות ותחנונים מר"ח אלול ואילך לרב כהן צדק מנהג ב' ישיבות לומר סליחות ותחנונים בעשרת ימי תשובה וכן אמר רב עמרם בעשרת ימי תשובה משכימין לב"ה בכל יום ומתחיל ש"צ אשרי וקדיש ומתחיל תחנונים ומסיים ואנחנו לא נדע וקדיש ואמר רב האי מנהג לומר תחנונים בהנך עשרה ימים לחוד ושמענא דבמקצת אתרוותא קיימי מר"ח אלול ואמרי דביה סליק משה להר בפעם ג' ונחית בלוחות שניות בי"הכ וכל המוסיף לבקש רחמים זכות הוא לו ואינו מנהגינו כהנך דקיימי מר"ח אלול ומנהג אשכנז כשחל ר"ה ביום ה' או בשבת אז מתחיל ביום ראשון שלפניו לעמוד באשמורת הבקר ואומרי' סליחות ותחנונים ורוב צבור מתענין ומתפללין תפלת תענית וכשחל ר"ה בב"ג אז מתחילין ביום ראשון בשבוע שלפני השבוע שחל ר"ה להיות בתוכה. נוהגין באשכנז להתענות כולם בער"ה וסמוך לזה ממדרש ר' תנחומא ולקחתם לכם ביום הראשון וכי ראשון הוא והלא ט"ו הוא אלא ראשון לחשבון עונות משל למדינה שחייבת מס למלך ולא נתנו לו בא אליה בחיל לגבותו כשנתקרב אליה בעשרה פרסאות יצאו גדולי המדינה לקראתו ואמרו לו אין לנו מה ליתן לך הניח להם שליש כיון שנתקרב יותר יצאו בינוני העיר לקראתו הניח להם שליש השני כשנתקרב יותר יצאו כל בני העיר לקראתו והניח להם הכל כך המלך זה הקב"ה בני המדינה אלו ישראל שמסגלים עונות כל השנה ער"ה הגדולים מתענין ומוותר להם שליש עונותיהם בי' ימים בינונים מתענין ומוותר להם ב' שלישים בי"ה הכל מתענין ומוותר להם הכל במוצאי י"ה עוסקים במצות סוכה ולולב ואין עושין עונות לכך קורא י"ט ראשון ראשון לחשבון עונות ורוחצין ומסתפרין ע"פ המדרש א"ר סימון כתיב כי מי גוי גדול וגומר ר' חנינא ור' יהושע אומרין איזו אומה כאומה זו שיודעת אופיה של אלהיה פי' מנהגיו ודיניו שמנהגו של עולם אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו ואין חותך צפרניו לפי שאינו יודע איך יצא דינו אבל ישראל אינן כן לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחין זקנם ומחתכין צפרניהם ואוכלין ושותין ושמחים בר"ה לפי שיודעין שהקב"ה יעשה להם נס לפיכך נוהגין לספר ולכבס בער"ה ולהרבות מנות בר"ה ומכאן תשובה למתענין בר"ה ונוהגין באשכנז שאין נפילת אפים בער"ה כמו בשאר עי"ט אע"פ שנופלין על פניהם בבקר באשמורת: